מערכת ניהול בהתאמה אישית לא עולה לאוויר ביום אחד. היא עולה בשלבים, כדי שתתחיל להשתמש לפני שהכל גמור, וזה אומר שמישהו צריך להחליט מה נכנס לשלב הראשון. ההחלטה הזו עסקית ולא טכנית, והיא שווה מחשבה.
למה בכלל לפצל
החלפה מלאה ביום אחד דורשת מהצוות ללמוד הכל בבת אחת בזמן שהעבודה השוטפת ממשיכה. פיצול מקטין את מה שצריך ללמוד בכל פעם, ומאפשר לכל שלב להוכיח את עצמו לפני הבא.
יש גם צד פחות נעים: שלב ראשון שלא מביא ערך אמיתי מלמד את הצוות שהמערכת היא עוד דבר שצריך למלא. קשה לתקן רושם כזה בשלב השני.
שלושה קריטריונים לבחירה
מה כואב הכי הרבה היום
לא מה הכי קל לבנות. השלב הראשון צריך לפתור משהו שמישהו מרגיש בשבוע רגיל, אחרת אין סיבה להיכנס למערכת.
מה עומד בפני עצמו
אזור שדורש שלושה אזורים אחרים כדי להיות שימושי הוא לא שלב ראשון. הוא חצי מערכת שאי אפשר להשתמש בה.
מי משתמש בו
שלב ראשון שנוגע באדם אחד קל להטמיע וקשה להצדיק. שלב שנוגע בכמה אנשים מייצר לחץ חיובי: מי שכבר עבר מושך את השאר.
מה בדרך כלל מתאים להיות ראשון
- המקום שבו נמצאת התשובה לשאלה שאתה שואל הכי הרבה
- השלב בתהליך שבו הכי הרבה דברים נופלים בין הכיסאות
- הרשימה שהיום מנוהלת בכמה קבצים במקביל
אם השלב הראשון לא חוסך למישהו זמן בשבוע הראשון, כנראה נבחר הדבר הלא נכון.
מה כדאי לדחות
דוחים בדרך כלל את מה שנוגע במעט אנשים, את מה שתלוי במידע שעדיין לא מסודר, ואת מה שנשמע מרשים אבל אף אחד לא ביקש. אף אחד מהם לא נעלם, הם פשוט לא ראשונים.
מי מחליט
בעל העסק, אחרי פגישת האפיון שמראה איפה העבודה נופלת. זו לא החלטה שמישהו יכול לקבל במקומך מתוך רשימת תכונות, כי היא תלויה במה שכואב אצלך ולא במה שאפשר לבנות.